פסק-דין בתיק ע"פ 40616/07

ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט ש' שטיין) בת"פ 1046/07 מיום 3.9.07. הערעור מופנה כנגד רכיב אחד מרכיבי גזר-הדין, בדבר פסילת המערער מלקבל רישיון נהיגה למשך שלוש שנים ממועד מתן גזר-הדין.

המערער הורשע על פי הודאתו, לאחר שכתב האישום תוקן ונוהלו הוכחות, בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בחוסר זהירות. בית המשפט גזר על המערער את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים (כולל הפעלת מאסר על תנאי), מאסר על תנאי ופסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך שלוש שנים. בגזר-הדין התייחס בית משפט קמא לעבירות שעבר המערער, כאשר ביום 9.1.07 בערב, יחד עם אחר (קטין), נהג באופנוע השייך לאחר ללא רשותו ונטש אותו. המערער ואותו קטין נהגו באופנוע לסירוגין מתחנת הדלק בצומת שמשון ועד לצומת ישעי, בשעה שלא היה בידו רישיון נהיגה מסוג כלשהו. כאשר הבחינו בו שוטרים שהיו בניידת משטרה, כרזו לו לעצור תוך ציון שמו, אולם המערער לא שעה לקריאה והמשיך בנסיעה בדרך פזיזה ומסוכנת, תוך שהוא נוסע בשלב מסוים נגד כיוון התנועה. כאשר הגיעו המערער והאחר לאזור מסולע, אותו לא יכלו לעבור, ירדו השניים מהאופנוע ונמלטו ברגל מהמקום, עד שהמערער והקטין נתפסו לבסוף על-ידי השוטרים שדלקו אחריהם. בית משפט קמא נתן דעתו להרשעותיו הקודמות של המערער, לגילו הצעיר ולהודאתו בעבירות שיוחסו לו. אשר לכך, ציין בית המשפט כי המערער הביע חרטה וקיבל אחריות על מעשיו. כמו כן הביא בית משפט קמא במסגרת שיקוליו את תקופת מעצר הבית הארוכה יחסית שבה היה נתון המערער.

טרונייתו העיקרית של ב"כ המערער, עו"ד אריאל הרמן, היא כי בית משפט קמא פסל את המערער מלקבל רישיון נהיגה מבלי שהתבקש לכך על ידי ב"כ המשיבה, וממילא לא ניתנה לו הזדמנות לטעון בעניין זה. ב"כ המערער ביקש, כי נבטל רכיב זה שבגזר הדין, ולחלופין כי נחזיר את הדיון בעניין זה לבית משפט קמא, על מנת שיתאפשר לו לשטוח טענותיו בנושא ולמצות את זכות הערעור, אם יהיה מקום לכך.

ב"כ המשיבה מבקש לקיים את גזר הדין, ומפנה בעיקר להוראת סעיף 36ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, שעל פיה מוטלת חובה על בית המשפט לגזור על נאשם שהורשע בנהיגת רכב ללא רשות בעליו ובלא שהנוהג הוא בעל רישיון נהיגה תקף לאותו סוג של רכב, עונש פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, בנוסף לכל עונש אחר שיטיל. חריגה מעונש זה אפשרית, ובלבד שבית המשפט ינמק את החלטתו.

נתנו דעתנו לטענות הסניגור המלומד, ואנו סבורים, כי גם אם שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן למערער לטעון את טענותיו באשר לעונש הפסילה, לא נגרם למערער עיוות דין ולכן דין הערעור להידחות (סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982). להלן נבאר עמדתנו. גם אילו  היה ב"כ המערער טוען את כל טענותיו באשר לעונש הפסילה, כפי שטען לפנינו, לא היה מקום להמתקת עונש הפסילה בפועל שהושת עליו. זאת, בהתחשב בהצטברותם של הנתונים הבאים: המערער עבר את העבירות שבהן הורשע בתיק זה מספר חודשים לאחר שהורשע בגין עבירה דומה והוטל עליו מאסר מותנה בן 4 חודשים. חרף זאת, שב המערער לסורו; המערער הוא אמנם אדם צעיר, אך הספיק לצבור לחובתו מספר הרשעות של נהיגה ללא רישיון ועבירות נוספות ברכב; כמו כן, במקרה הנוכחי, לא רק שהמערער נהג באופן פרוע, ללא רשות הבעלים וללא רישיון נהיגה, אלא שהוא גם סיכן את המשתמשים בדרך באופן נהיגתו. בנסיבות אלה, לא היה מקום לקבוע כי חלק מעונש הפסילה יהיה על תנאי, ומידת הדין הצדיקה קביעתה של מלוא התקופה בפועל. כמו כן, לא היה מקום ליתן למערער "פרס" בדמות סיוג הפסילה לאופנוע דווקא, כטענת בא-כוחו, כי העבירות הקודמות שעבר המערער, הן בנוגע לנהיגה ללא רישיון והן בנוגע לשימוש ללא רשות, נעברו ביחס לאופנועים דווקא. בנסיבות אלה, עונש הפסילה שגזרה הערכאה הראשונה הוא עונש מידתי ההולם את נסיבות האירוע ואת נסיבותיו האישיות של המערער. אכן, מן המערער נמנעה האפשרות לטעון בנושא הפסילה, משעונש זה לא התבקש ע"י ב"כ המשיבה בעת הטיעון לעונש לפני הערכאה הראשונה. ואולם, בנסיבות העניין, נראה לנו, כאמור, כי גם לו מוצתה זכות הטיעון במלואה, לא היה נגזר עונש שונה על המערער. זאת, במיוחד לנוכח השילוב שבין הוראת סעיף 36ב' הנ"ל לפקודת התעבורה ונסיבות העניין. אשר לזכות הערעור, זו ניתנה במלואה למערער בעת טיעונו לפנינו.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

ניתן היום, ט"ז בטבת תשס"ח (25 בדצמבר 2007), בהעדר.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין למערער ולבאי-כח הצדדים, בהסכמתם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: